מי באמת בדילריום?

אני מקבל הפניה לפגוש את דנה (שם בדוי) – אישה אחרי ניתוח מסובך, במצב נפשי קשה,
נאמר לי שהיא עדין בדליריום (הזיות בגלל חומרי ההרדמה).
אני נכנס לחדר, רואה אישה מבוגרת שוכבת במיטה, מחייך אליה והיא בחזרה אלי,
היא רואה שכתוב לי על התג "מלווה רוחני"
אומרת לי: אה מלווה רוחני, אני מאוד רוחנית, באת לבקר אותי?
לא, אני עונה באתי להיות איתך, לתמוך ולחזק.
מה אין לך ביקורת?
לא, באתי להקשיב
מה אין לך אגו?
טוב יש לי קצת אגו, אני עונה, היא מרוצה ואנחנו ממשיכים לדבר.
מספרת לי על ייאוש מאוד גדול שחוותה, הכל נראה לה שחור, חסר טעם
ואז שמעה קול קטן אומר לה – אל תאמיני לזה
והיא ממשיכה לספר לי על החזיון שראתה – מקום שהיה קר אבל לא קר, לא היו לה שם שום דאגות או פחדים, ללא שום אינטרסים, היה מושלם, אבל לא כמו המושלם שאנחנו רגילים.
אני חושב לעצמי – כל בית החולים היה בדליריום והיא היחידה שלא.

דזוגצ'ן שנקרא גם השלמות הגדולה, מדבר על מצב מושלם, אבל לא מושלם כמו שאנחנו מצפים שיהיה, המצב המושלם הזה הוא מעבר לכל רעיון, מחשבה או תיאור,
כל מה שמופיע בה שווה, ואין שום הבדל בין קטן או גדול, עבה או רזה,
אין את הפחד מהתכווצות או ההתרגשות מהתרחבות,
והזרימה הטבעית של עונג גדול אינה מופרעת
ומתרחשת מעצמה ללא שום פעולה מצידנו.
כדי שנוכל להבחין במצב המושלם הזה עלינו להפסיק להאמין למחשבות שלנו,
כמו הקול שדנה שמעה – אל תאמיני לזה.
את המציאות אנחנו חווים דרך המחשבות, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו
לפי תפיסת העולם הסובייקטיבית שלנו, זה לא המציאות האמיתית.
ברגע שאנחנו מאמינים שמשהו הוא כזה או כזה,
המציאות האמיתית נשארת חבויה ואנחנו שבויים בדליריום, באשליה.
התרגול בדזוגצן מכוון אותנו להרפות מהאמונה באמיתיות המחשבות שלנו ולחוות את טבענו האמיתי, הריק, הפתוח והאינסופי, המצב המושלם.