שלווה מוחלטת

דני (שם בדוי), חולה במחלה כרונית, הוא בחור מבריק שאני מלווה כבר תקופה בבית החולים.
חד במיוחד, חושב מחוץ לקופסה, ופתר לא פעם בעיות מורכבות –
גם כאלה שלא היו כלל בתחום שלו.

באחת השיחות שלנו הוא מספר לי שהטלוויזיה מרגיעה אותו.
אני משתף שאני לא רואה טלוויזיה.
הוא שואל מה אני עושה בזמני הפנוי, ואני עונה: מדיטציה.

הוא אומר שזה פחות מדבר אליו, אבל מוסיף –
כמו שלספורטאים יש דופק נמוך, כך גם אצלו –
כשהוא יושב על בעיה ומגיע לפתרון, הדופק שלו יורד.

זה בדיוק מה שקורה במדיטציה.
אתה מפסיק לנסות, ופשוט נח.
את שלמה. מסופקת לגמרי ממה שיש.

באמצעות התרגול אנחנו לומדים להגיע לאותו מצב –
לעיתים בשבריר של מחשבה – בלי המאמץ של לפתור משהו.

כדי לעשות זאת, אנחנו נעזרים בשתי הבנות:
1. כל מה שמופיע בתודעה הוא השתקפות, לא המציאות עצמה
המחשבות, הרגשות והחוויות שלנו דומים להשתקפות הירח במים.
הירח המשתקף איננו הירח עצמו –
וכך גם המחשבות שלנו על המציאות אינן המציאות כפי שהיא,
אלא התפיסה הסובייקטיבית שלנו לגביה.

בסוטרה הנקראת התנהלות הבודהיסטווה נאמר:
כאשר המוחשי והבלתי־מוחשי
אינם נחווים עוד דרך התודעה הרגילה
ומאחר שאין עוד נקודת אחיזה או חלופה –
נגלית שלווה מוחלטת,
ללא כל נקודת ייחוס.

התודעה הרגילה היא זו שמאמינה שהדברים אמיתיים, 
מושכת את הנעים ודוחפת את הבלתי־נעים,
תנועה אינסופית שיוצרת הרבה רעש.

2. מה שמפחיד אותנו אינו הדבר עצמו, אלא היחס שלנו אליו.
כל מה שמופיע לנו בתודעה הוא תוצר של התודעה עצמה.
אם משהו מפחיד אותנו –  אין זה הדבר כשלעצמו,
אלא האופן שבו אנחנו פוגשים אותו,
הפרשנות והתגובה שלנו אליו.

ולונגצ׳פה (מורה טיבטי גדול מהמאה ה־14) אומר:
"בלי קשר לאילו נסיבות מתגלות –
לא משנה מה מופיע או עולה –
כל אלה הם ביטויים של התודעה עצמה,
ואינם מהווים כל איום עבור יוגים של השלמות הגדולה."

ההבנות הללו עוזרות לנו להרפות מהמחשבות ולהבחין בטבענו האמיתי,
הריק והזוהר, ושלווה גדולה נוכחת ,הדופק יורד.